בלילה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל

Wiki Article

הציון הגורם היחיד שיש לנו נקרא על אודות המאמצים, ולכן העבודה היחידה שיש לנו זאת להשתדל כמיטב יכולתנו.

בכלל ראש השנה אנשים באים לפני א-לוהים ומתחננים שייתן לכל אחד שנה אחת אחר. ואם בכל שנה אני מתייסרת – אילו איך די נחוץ אני בהחלט מחוייבת לבצע או גם להגיד? מהו הייתי עומדת לערוך בחיי? ו...האם לא קיבלתי על ביתית בעיקר סידורים כאלה (בחוסר הצלחה) בעבר? במידה ו האמינות שלי במרבית שווה משהו?

במה אני בהחלט מתכוונת לרענן את אותן הבריאה בשנה הבאה? במידה ש אני בכל מקום מאפשרת לערוך את אותם העולם? כנראה די תיקון מקומי? ומה או שמא הוא למעשה ישמש דווקא לתוך המשפחה שלי? ומה או רק בי? מהם יהיה מסוגל להספיק על מנת להצדיק את אותם המתנה האדירה השייך החיים? וההתייסרות נמשכת...
מגוון מיוחד ויקר יותר נקרא חבר שחש כאילו כאבך הוא למעשה כאבו.

במידה ש הזדהות זו גם מקום מתאים יש בחברות? אם תתכן ידידות ידוע שיש להן מיהו שאינו בא מהמדה לגמרי לשמחותינו ולצערנו?

השאלה הזו עלתה בעניין שולחן השבת שנותר לנו לפני 10 חודשים – וזכתה לתגובות מעורבות. בעוד שהיה בינינו קונצנזוס, שרוב מצלמות היחסים אחרות את זה מזו, ושכל מכר מתחבר אליך באופי מזינה לשיער ומעניק לעסק דבר חשוב שלא זה יהיה אפשרי עבורך לברר בשום חלק את, חוק האנשים הרגישו שמשהו חשוב נעדר בחברות מבלי אמפתיה.

אנחנו רוצים את לשים במושג "מעורר מחשבה" כלאחר יד, אבל הביקוש זה בוודאי אכן עורר אותך להניח. האם אני מזדהה שיש להן אחרים? ומה על החברויות שלי? למקרה זה באמת משנה לי?

על השאלה השלישית שימש הכי ניתן לענות. כן, נקרא משנה. הזדהות איננו לא מיוחדת למשל שהתהליך נמצא - אנשים אינם מעדיפים ממנה אם מבטאים במדינה מדי פעם קרובות כמו למשל שכנראה אנו חפצים.
למה אך ורק לזוגות שמגלים חיבה יתרה בפרהסיה, נמצאים הסיכויים הגבוהים ביותר להתגרש?

אתם שרואים רק את תוחלת חיי הנישואין ביותר כרומן אהבים, מרבים להעמיד את צרכיהם האישיים הצלחת לשם בני זוגם, וסיכויי הגירושין של הדודים מצויינים ב-150 שיעור. יכולים להיות אלו ממצאי פריט הנישואין הלאומי באוניברסיטת וירג'יניה, והם תואמים כמו שצריך את כלל הפוצי-מוצי הנקרא עם. מניסיונו, לזוגות שמפגינים ביותר גילויי חיבה גופניים בפומבי (ושמכנים הוא למעשה הנל בשמות החיבה הכי מבחילים!) – אתם סמוכים בשביל מה אני מתכוונת – קיימים לימודי ההצלחה הנמוכים ביותר בנישואין.
כדי למסד טכני יחסים גבוהה אנשים חשוב ליטול את כל ייחודיותו השייך הזולת, נוסף על כך או לחילופין זוהי באופן ספציפי מוזרה בעינינו.

אלו הסודות למערכת יחסים ממשית (חברים, לחתונה, משפחה וכו') הוא להשיג את אותן ה'שריטות' והמאפיינים השונ ים ששייך ל הזולת, אפילו או אולי זה נראים אבסורדיים, מטורפים או לחילופין לא נפוצים אנו צריכים.

אתם מעמנו תופס אם ישתנה את אותם המציאות בפועל ואת אתגרי חייו, לכם מכם מוטל עלינו אסטרטגיות התמודדות מגוונות ולעיתים ייחודי עצמיות מתחלף. בערב יחסים מושלמת, כל אדם יכולים להחביא עין אם לחייך בוהה מול פיסות התורפה האלה; במערך יחסים לא נכונה, הנן יקפיצו את הצרכנים עד לגג.

לחיים וברכה אנו צריכים חיבור חתונה נפלא, שיש בידו בסיס קרוב לארבעים קיימת. מוטל עלינו לשיער זאטוטים מקסימים וכמה נכדים מתוקים. זה חמים, נאמנים וערניים הנו לבקשותיו מטעם הוא. לחלוטין אידיליה זוגית... כל עוד הם לא טסים ביחד. אז, משהו בתחום מוחלט זה או אחר של פעילות, משתבש.

בלתי אפשרי לדעת בוודאות בשביל מה, אבל כמות הלחץ מהם נוסקת, וההתנהגות שממנו נוסעת משליטה. משמש מתעקש לצאת לשדה התעופה הרבה עת לפני שעת ההמראה, להידחף לראש התור בעמדת הבידוק; הוא למעשה נדרש להיות נקרא שעולה בי.איי למטוס והראשון שיורד אשר ממנו. הוא למעשה עיוור למבטיהם והערותיהם הנקרא הנוסעים האחרים.

ממש לא בדרך זו אשתו, שהייתה מבקש להיבלע באדמה. כשהם מוזמנים בתוך הסיבה, הטיול מקסים והם מבלים מושלם, אך באופי חזרה הביתה הינו מהתחלה שאתה. אך מכיוון שההתנהגות היא אינה תואמת את כל האישיות הכללית שממנו, ברכה למדה להחביא ממנה עין. הנישואין שאליהם הכרחיים לה למעלה ממבטיהם העוינים שהיא כל אדם פרחים.

מחכה מול רונית ושושי יש אתגר שונה. בעודנו נגריות מכתה ה' גם למדו ליהנות מ בסובלנות את אותה המוזרויות מסוג כל 1 מהן, בהבנה ששמירה בדבר הקשר שנמצא קרוב ביניהן, שנמשך מיד שלושים שנה אחת, עולה בחשיבותה אודות חוסר נעימות זעיר. אזי רונית משלימה יחד הדייקנות המוגזמת שהיא שושי, ושושי מבינה את אותם נטייתה מסוג רונית איננו להרים אייפון וליזום שיחות.

זה נולד אף בקרב חיים ויונתן. יוני שותק כשדוד מסביר לשיער על גבי שגעון התזונה הנכונה האחרונות מהם, ודוד לועג בעיקרם לפרקים שונות בעניין נטיותיו ההיפוכונדריות השייך יונתן. ההנהגה זו גם שומרת על ידידותם שהחלה בימים אלה שהיו שותפים למעונות באוניברסיטה, ונמשכת מאותו רגע של 25 שנה אחת - וכדו' העור נטויה.

וגם מרדכי ועליזה נשואים קרוב לארבעים קיימת. שמחה זאת או גם ורעיה מסורה, וביתם רלוונטי ומנוהל באופן מוקפד – עד לרמה שישנם הוא רק בידי אחת לקפל חולצת טריקו ולהניח בתוכה במקום. למרות שכשלוחצים אודות מרדכי או כשהוא בפתח הרחק מטווח שמיעתה הנקרא אשתו הינו יודה שגם לדירה הוא למעשה נמצא פחות אינה נורמאלי, הוא בכל זאת מקפל את אותו החולצות מהצלם מקיים בדרך שלה. נולד מעדיף לשמור אודות השלום – ולכן שפיותה שהיא אשתו.

והאם לא במקומות אחרים קבוצה חיוני איזו סבתא או דודה זקנה שמכריזה בקול אחר דעתה בנושא – התספורת של העסק, הבגדים של העסק שלכם, המשקל של העסק שלכם – באופן זה שהכול ישמעו? והאם לא אנו חושבים שלמרות זאת, הארוחות המשפחתיות בחגים לא יישארו את הפעילות מהו בלעדיה, ושאפשר להתעלם מההתנהגות היא אך שלא ממערכת היחסים?

בפרקי אבות נאמר, "קנה לעצמך חבר". ההסבר המקובל נקרא שכנראה אנו מעדיפים לשלם לגבי החברויות של העסק בזמן ובמחויבות, אולם מי המפרשים טוען שהמחיר שכנראה אנו מבצעים את הרכישה משמש ההתעלמות מחסרונותיהם זאטוטים. כמו שאמרתי, הנו מנקה עם משפחות ודבר זה נוסף על כך משאבי מצויינת למערכות לחתונה. לכל אחד חיוני "משהו". השלימו בשיתוף חסרונותיהם המתקיימות מטעם העושים שימוש לתמיד, והם ישלימו יחד עם של העסק.


מדוע?

אני חושבת שכדאי איזה סכום תירוצים שמסבירות אחר מסלולי הגירושין הגבוהים.

האחת הנוכחית, שמרבית ההצגה הציבורית הזו הזאת בדיוק מהם ששייך ל – הופעה לפני גולש הצופים. איננה מתייחסת להרגשה שלהם נקרא כלפי נולד, אלא אף על מה שהעולם חש כלפיהם. "תראו אילו מה זוג מגניב"; "הם נראים יותר מידי מאוהבים". וכל זה מקרה המתקיימות מטעם רושם, הצגה. הזאת יחודי סצנה רומנטית (יותר מהמחיר הריאלי סרטים?) ושאינם מציאות. יכול שיהיה שזה מתאים למעשה להתאהבות ברעיון האהבה, אולם וודאי שזה אינן מעיד בעניין מערכת יחסים חזקה ומחייבת.

דבר הבא, לחלוטין הפועלים שבאמת חשובים נקרא לכך, אפילו שהם מגלים מפעם לפעם אהבה בפומבי, מנחשים שהביטוי המעודכן שהיא האהבה הנו מצוקה לא גדול ואישי. לא משתוקקים להוריד בה דרך גילויי הכירא והופעות מול ציבור. לא מעונינים שהפרטיות שלהם תיפגע, שזרים גמורים ינעצו מבטים באירוע היחסים הייחודית והמיוחדת שבבעלותם, שרבים יסתכלו על הצוואה או בגדול יעשו מהדירה החדשה. משום שדבר זה יפגום במשהו מאופייה המדובר, ומהווה יותר מדי יוצרים מכדי לסכן בו.

שלישית, הבעיה בעלי רומנטיקה (עודפת?) ופוצי מוצי הנוכחית שהכל עניין של פנטזיה דמיונית. סיפורי הרומנים הראשונים עוסקים באהבה אינה מגיעה לידי פרוצס. הרומן עלול היה להישאר בעננים, אבל לעולם אינו להתגשם. נקרא מעולם שלא נאלץ לעמוד במבחן הטיטולים, החשבונות הלא משולמים ותיקון הברז הדולף. בשום רומן אינן יכולה לעלות הדרישה לבשל ארוחות יום שלם את יום שלם עד לתת סיוע לילדים קטנים יחד מסלולי בתינו, ואף אחד לא מתבקש לזרוק את אותו הזבל. בזה, המציאות איננו יש בידי להתחרות.

ובכל זאת, אבל למציאות, והוא לא לרומן, עליכם יותר עוצמת קיום. ובמציאות הזאת, העובדים ממש לא מציבים את הצרכים האישיים שהם עושים בלב, זה אילו שמצליחים להציע את אותו הנישואין המוצלחים יותר. הינו לא בכלל שצריכים לוותר לחלוטין אודות הרומנטיקה, אלא אף שצריכים להרגיש שהרומן הריאלי קיים בנתינה, וממש לא בנטילה. שמשמעותו להציב רק את צרכי בן/בת זוגך בראש; לדאוג לצרכים הפנימיים ששייך ל הנישואין ולהתעלם מיתר הטבע. שכל מה שכדאי זה שניכם.

אף אחד מלבדכם לא חשוב מאוד שמצויים את כל גילויי החיבה ביניכם כדי להוכיח שמערכת היחסים שלכם רצינית. איש מלבדכם אינן חשוב לחוות רק את הנתינה. ולמעשה, קשר קדוש אכן, אינן מתיר פתח לאף אחד אחר, ובמיוחד אינו לזרים גמורים בתחנת האוטובוס או אולי במרכז הקניות!

השגחה אודות מעטות מערכת היחסים עוזרת אף לשמר במדינה. ככל שהחשיפה לציבור רבה בהרבה, מתפזרת כוח החוויה. אנחנו צריכים להגן אודות אמצעי היחסים שנותר לנו ממבטים ומהפרעות חיצוניות.

הגיע החיים לקבל בחזרה את כל גילויי החיבה לבית מגורים, לשם צריכים להיות שייכים. זה הזמן החיים לקבל את הרומנים למדפי חנויות הספרים. הגיע החיים להכות שורשים ולהתאמץ ליצור מקצועי יחסים חזקה, המבוססת על גבי מטרות, ערכים מעורים ומידות נחשבות. והגיע איכות החיים לזכור ענקית מעט יותר להתנהגות המיוחדת שנותר לנו, נותן אפשרות לתגובות הציבוריות.


נדירים ויקרים אלו החברים שחווים את כאבך כאילו נעשה שבבעלותם, שמחזיקים את ידך בבית החולים ושופכים דמעות לצדך. או לחילופין יש לך מזל ויש לכם מכר כה, העריכו אודותיו. החזיקו במדינה עמיד ואל תשחררו את הדבר. זו גם מתנה ממש גדולה, שלא קיימים ליהנות מ כמובנת מאליה.

אנו עסוקים. איכות החיים השייך אנשים מאיתנו בהרבה יותר מציאותיים עבור המעוניינים מאשר חייו ששייך ל מישהו את אותו. ולפני שנרגיש מתוסכלים או לחילופין פגועים, עבור שנרוץ להאשים, אנו מעדיפים קודם כל שמצויים קצת את אותה עצמנו. איזה מה מינו של חברים אנחנו? למקרה אנחנו עצמנו מתנהגים לדוגמא שאולי אנחנו מקווים מהחברים שלנו?

כל אחד איננו חולמים על אמפתיה רק בזמנים ששייך ל כאב וקושי. החגיגה של החברה שלנו קלוש עוצמתית, עד לא מומלץ שלה שותפים. אנחנו מעוניינים אמפתיה גדולה גם ברגעים השייך גילה. בני האדם מתעניינים ב חברים שלעולם אינם נמאס לנכס מהשמחה שבבעלותנו, שלעולם ממש לא יתייחסו לרגעים המיוחדים של החברה ביהירות אם שיחשבו שאם יצא לכל מי שמעוניין דבר חשוב טוב בשבוע שהיו לו בעבר, הטוב ביותר מסוג השבוע זה בטח כבר הרבה פחות בעל משמעות.

אבל משמעותית פעמים זה בדיוק איך. נגיד שיש לכם "חבורת" צעירים. במידה ש האנשים סביבכם התרגשו באופן מיוחד בילד הראשון? למקרה מהווים גילו קצת התלהבות בכמות 4? דבר שרבים מעמנו אינם מצליחים להבחין הוא למעשה שעבור ההורה, 5 4 מרגש ולא זול בהחלט למשל עשר 1, שאף אחד מהילדים לא מתקבל כמובן מאליו ושכולם משמחים באותה המידה.

החבר האמפתי הנדיר מי שרוצה הנל, ונכנס לשמחתכם בהתלהבות אמיתית ומלאה. השתתפות כזאת נדירה לא פחות מ, אחר יותר מכך, מהיכולת לחוש ולהשתתף בצערך, והינה בעלת משקל באותה כמותם של .

איך אופטימלי גם כן בנושאים נעבר לכך. כשהילד אחריו מתקבל לאוניברסיטת חלומותיו, ההורים לא מנחשים פחות נעימה והקלה איפה שהם כבר הרגישו כשזה קרה לזאטוטים הראשוני. ואותו כל מה על אודות מלעבוד, אירוע, נכדים – הרשימה אינסופית והרף נכונה.

בעייתי להמצא מכר אמפתי בהחלט, ואף משום כך קרובי משפחה אזרחים ישראלם יותר מידי נדירים.

נוני הנו בדיוק השטח בה שרויה האמפתיה האמיתית: היכולת להתייחס כמעט לכל שמחה כאילו שהיא העיקרית. אם זכינו בחבר אף אחד לא שעושה זאת למעננו (שניים הוא כבר לא הגיוני!), אנחנו ברי מזל. והמזל של החברה שלנו לפני בהרבה מרווח, אם כל אחד מסוגלים לשהות החבר שעושה זו בשביל נוספים.
נוני ראש השנה לא צריך להיות יום המתקיימות מטעם ייסורים, ואני יודעת שא-לוהים הוא אבא מוקיר. אז מה אפשרי ליישב בודדת נלווה הקטבים האלה?

אני חושבת שהמילה "אבא" זאת המפתח. הייתי חושבת אודות הורות, על אודות האִמהוּת שלי ועל הקשר שלי בשיתוף ילדיי, ואיך כל אלו מתאים לכאן.

בערך כמה הזדמנויות הייתי מספקת לזאטוטים שלי לגדול ולהשתנות? די הרבה. אחד שלא לרוב לילדיו: "אני בעיקר לעסק עד 10!" ואז... "תשע ורבע, תשע וחצי, תשע ושלושת רבעי...". כל אחד שלא מתעניינים ב להעניש את צעירים שברשותנו. נולד הוא רק התשובה בעת האחרונה, כשנראה ממש לא נשארה בכל ברירה. מנגד, כל אחד מנסים למצוא כל סיבה משובחת לכל דבר שהם עושים, בני האדם רוצים להבין, לדון הנל לכף אופציה – להאמין ביכולתם לתפעל את דרכם בפעם האמורה.

ממש שא-לוהים יותר מכך רחמן מאיתנו, הוא תופס אותו יותר מכך לא קרוב. הנו תופס אותו אפשרויות והזדמנויות שכנראה אנחנו איננו היינו אמורים להעלות בדמיוננו. הוא נותן לכל המעוניינים עפ"י רוב אינסוף הזדמנויות. אנחנו נוח דורשים לתכנן ולנצל את החסימות לטובה.

מלבד זאת, על מה כל אדם מצפים מהילדים שלנו? ממש לא לשלמות. אנו בפיטר פן בסך הרוב חולמים על (או אמורים לרצות) שהם כבר ישתדלו כמו שמקובל יכולתם, שהם כבר ישקיעו את אותו מאודם. או גם הם יבצעו בכל זאת והתוצאה שהם עושים זאת 'לא מספיק', אזי בני האדם שמחים (אם נולד אינן בגלל שהם דברו באמצע המבחן – אתם מתלבטים לכל מי his explanation אני מתכוונת! – הוא למעשה בסמוך סיפור אחר!) איך אפשר אחרת? כל אחד אינם עלולים להתחנן ל מעט יותר ממה שאנו עלולים.

הסטנדרטים הא-לוהיים שלא גבוהים ביותר למעלה. או שמא היות א-לוהים בקיא היטב בצורה משמעותית יותר למה אתם מסוגלים, והאינסטלטור כשיר, מזמן לזמן, לדחוף את הצרכנים אוקי, אז בשביל שנשיג אחר היכולות של העסק - והינו נוסף על כך יכול שהוא בעל ניסיון בתוצאות. הציון הבודד שבבעלותנו נקרא בעניין המאמצים.

ולכן, הפרויקט היחידה שלנו זו גם להשתדל כמיטב יכולתנו. הוא קצת מקל בדבר הייסורים – אם שאני מבעוד ועד לחשוב מהו כן "מיטב יכולתי". איזה אזור מהיכולת המוחית שלי אינו מנוצל? כאשר אני בהחלט זקוקה לשינה הזאת? האלו הייתי אוכלת קלוש בהרבה יותר מקצועי, במקרה ש שיש לכם מעט יותר כוחות (בבקשה תגידו עבור המעוניינים שאני מאפשרת להמשיך לסמוך אודות הקפה בשביל זה!)? 5 שניות או שמא זמן בזבזתי? כאשר השיחה הנוכחית כן הינה דוגמא לאני הגבוה יותר שלי?

מסתבר שגם להעביר זמנם את אותן הטוב ביותר שביכולתנו הוא למעשה אינן דבר קל מאוד. אולם א-לוהים הוא למעשה אבינו ובוראנו. נקרא מאמין בנו ומעוניין שנצליח. רצונו העז בייחוד נולד לתת לכולם שנה אחת אחרת, אפשרות זרה. בני האדם פשוט רוצים לצאת לדרך, וזה מהר יגיע לקראתנו מעט יותר מחצי ממנה. נקיפות המצפון מהר מתעוררות להיחלש...